סטודנטים לתארים מתקדמים, אנשי סגל, זוטרים וותיקים כאחד, יודעים שהצלחה בכתיבה כרוכה באימוץ הרגלי חיים מתאימים. ולא, לא מדובר רק על "החשוד המיידי" – בהקצאה של זמן לכתיבה. מסתבר שיש כמה הרגלים בתחומים שונים שכדאי לאמץ, בוודאי לאלה שעושים את תחילת דרכם באקדמיה אבל לא רק. גם אלה שנמצאים באקדמיה כבר זמן לא קצר אבל קצב הכתיבה שלהם לא עומד בציפיות של עצמם, כדאי לקרוא את הפוסט הזה.
איזה הרגלי חיים מתגמלים כדאי לאמץ כדי להצליח בכתיבה אקדמית?
1. לקרוא, לקרוא ועוד לקרוא
הדרך הטובה ביותר ללמוד איך כותבים זה לקרוא. והרבה. משהו מוזר מתרחש כשאתם קוראים הרבה: תת ההכרה במוחכם רואה תבניות כתיבה שההכרה אינה מבחינה בהם, כך שאתם מפנימים את השפה, הז'רגון ומוסכמות הכתיבה בתחום שלכם. קריאה היא המנוע לכתיבה.
הדבר החשוב ביותר למי שמתעתדים לכתוב עבודה או תיזה, מאמר או ספר הוא להיות מעודכנים הנושאים החמים בתחומי המחקר והשיח האקדמי. לשם כך צריך לקרוא, והרבה, אם אתם לא נוהגים לקרוא ספרות אקדמית, אפשר להתחיל בקטן. ראשית עשו לכם מנהג קבוע לעקוב אחר ארבעה עד חמישה כתבי עת מובילים בתחום שלכם. למשל, אם כתב העת הוא ירחון, היכנסו פעם בחודש לאתר של כתב העת וקראו את כותרות המאמרים ואת התקצירים. כך תעשו עם שאר כתבי העת שבחרתם. מעקב כזה דורש מכם זמן מועט ביותר אבל התועלת שבו עצומה.
פעם בשבוע לפחות קראו מאמר בנושא שמעניין אתכם מתחילתו ועד סופו. כמובן שממש לפני שאתם מתחילים לכתוב אתם צריכים להקדיש זמן רב יותר לקריאה, אבל האם אתם חייבים לקרוא את כל 29 המאמרים הרלוונטיים לפני שאתם מתחילים לכתוב? ממש לא. רבים מאלה שחוששים מכתיבה מפתחים התנהגות דחיינית שעוזרת להם להימנע מכתיבה. למשל, לקרוא עוד ועוד מאמרים, ספרים וחומרים נוספים ולהרגיש שלא תוכלו להתחיל לכתוב אם לא קראתם את המאמר הבא. לתופעה הזו יש אפילו שם – chronic avoidance behavior" ". לא כל מי שכותב ומרבה לפרסם אכן אוהב את כל האספקטים של הכתיבה, אבל כותבים מצליחים מאמצים אסטרטגיות שעוזרות להם לצאת ממצבים כאלה של דחיינות או הימנעות. בהמשך הפוסט נתייחס גם לזה.
כמה כדאי לכם לקרוא? לתחומים שונים יש נורמות שונות. מחקר אחד מצא שאנשי סגל במדעי החברה קוראים בממוצע חמישה מאמרים בשבוע בעוד שבמדעי הרוח אנשי הסגל קוראים שלושה מאמרים בשבוע (Ware & Mabe, 2015, 58). בתחומים האלה האנשים השקיעו בממוצע 30 דקות בקריאה של מאמר אחד, כך שבשבוע אנשי הסגל קראו (או רפרפו) בממוצע במשך שעה עד שלוש שעות. זה ממש לא בשמים.
2. הדבר היחיד שמשפר כתיבה הוא כתיבה
העצה הנפוצה ביותר שתקבלו לגבי כתיבה היא "פשוט תכתבו". לא משנה כמה, לא משנה איך, לא משנה מה. פשוט תכתבו.
העצה הזאת נשמעת קצת לא הגיונית למי שמבקשים עצה בקשר למחסום או פחד מכתיבה שהם חווים, אבל המפתח לחוויית כתיבה טובה היא עצם הכתיבה. רוב חוויות הכתיבה השליליות של אנשים קשורות לאי כתיבה, דחיינות למיניה. כאשר אנשי אקדמיה וסטודנטים כותבים, הם מרגישים תחושה של סיפוק והישג ביכולתם לתקשר את הרעיונות שלהם לאחרים. וכמו בפעילות גופנית, פעילות הכתיבה נעשית קלה יותר ומהנה יותר ככל שאתם עושים אותה יותר.
מניסיוני אני יכולה להעיד שתחושת הסיפוק שממלאת אותי בכל פעם שאני מצליחה להשלים את מכסת הכתיבה שקבעתי לעצמי, את האושר ותחושת ההישג שמציפים אותי בכל פעם שאני משלימה כתיבה של משימה מאתגרת במיוחד, אין להם כמעט שיעור. לא פעם האדרנלין הזורם בדם בסיומו של פרויקט כתיבה תובעני יוצר תחושה של אופוריה היכולה להימשך ימים רבים.
אני אוהבת במיוחד את הציטוט הבא מתוך דבריו של מרצה אגדי (Belcher, 2019, 18), שיובאו כאן בתרגום חופשי שלי לעברית: בדרך כלל אדם נעשה טוב יותר בכל מה שהוא עושה, אם הוא עושה זאת על בסיס קבוע. אם אדם אינו כותב באופן קבוע, הוא ייעשה טוב יותר בלא לכתוב. למעשה, האדם יתחיל לפתח שיטות ומיומנויות מדהימות לשפר ולהרחיב את ה"אי-כתיבה" שלו.
אל תפתחו הרגלים לאי כתיבה!
אנשים רבים טוענים שהם עסוקים מדי מכדי לכתוב. נכון, כולנו מאוד עסוקים אבל גם כאלה שמאוד עסוקים מוצאים זמן לכתוב אם הם רוצים בכך. וכאן אביא את עצת הזהב: מה שיכול לשחרר אתכם מה"אי כתיבה" הוא לכתוב כל יום, אפילו 15 דקות ליום. העיקר שפעילות הכתיבה תהיה על בסיס יומי קבוע, גם אם לזמן קצרצר. תתפלאו כמה רחוק זה יכול להוביל אתכם.
3. דברו עם אנשים אחרים על הכתיבה שלכם
הכתיבה עצמה, חיבור מילים למשפטים, משפטים לפסקאות וכך הלאה עד לקבלת החיבור הסופי השלם והקוהרנטי, היא בדרך כלל פעילות שנעשית ביחידות. במדעים המדויקים מאמרים הם בדרך כלל תוצאה של עבודת צוות שעבד גם על המחקר שעליו מבוסס המאמר, ובמהלך כתיבת המאמר מתקיימות שיחות רבות בין השותפים לצוות וטיוטת המאמר עוברת מאיש צוות אחד לשני. אנשי מדע רואים בכתיבה פעילות שיתופית וזו כנראה אחת הסיבות שכמעט ואין זכר למחסום כתיבה או לחרדת כתיבה בתחומי המדעים. הפרקטיקה הזו פחות נפוצה בכתיבת מאמרים במדעי הרוח והחברה, ובוודאי שאינה נפוצה כלל בכתיבת תזות לתארים מתקדמים. בתחומים מרובי מלל כאלה, שמאתגר מספר לא מבוטל של סטודנטים ואפילו אנשי סגל, עניין הבדידות הוא אקוטי.
מחקר שנעשה על אקדמאים מאוד פוריים מצא שכולם הסכימו עם האמירה שהרעיונות שלהם, גם מבחינת מה הם כתבו וגם מבחינת איך הם כתבו זאת, נוצרו במידה רבה תוך כדי שיחה עם אחרים (Cloutier, 2015, 72). כתיבה היא תהליך מתמשך בו הכותבים משוחחים עם עמיתיהם והסטודנטים שלהם על מה הם כותבים, מציגים בכנסים ומקבלים משוב על הרעיונות שלהם, חולקים את הטיוטות שלהם עם אחרים כדי שיוכלו לחוות דעה, וכמובן כשהחיבור נשלח לפרסום הם מקבלים הערות מהעורך של כתב העת והשופטים של החיבור. חלק גדול ממשתתפי המחקר ציינו שהרעיונות שלהם התגבשו רק בעקבות שיחה או שיחות שניהלו עם אחרים.
כמה אופנים לשיתוף אחרים בפרויקט הכתיבה שלכם (זה נכון גם לסטודנטים לתארים מתקדמים וגם לאנשי סגל באקדמיה):
הצטרפו לקבוצת כתיבה או גבשו קבוצה כזו אם אין בנמצא קבוצה שמתאימה לכם;
בחרו חבר/ה שמצוי/ה בתחום שלכם וקבעו פגישות שבועיות לשיחה על הכתיבה שלכם;
השתתפו בסדנת כתיבה;
שכנעו אחד מעמיתכם לחבור אליכם בכתיבת מאמר;
הצטרפו או גבשו קבוצה לקריאה ודיון במאמרים;
השתתפו בכנסים והציגו שם את הרעיונות שלכם;
הצטרפו לקבוצות וירטואליות של כותבים;
כתבו פוסטים לבלוגים בהם תציגו את הרעיונות שלכם – ככותבים אורחים או הקימו בלוג משל עצמכם;
צרו קשר באמצעות הרשתות החברתיות לכותבים שהעבודות האחרונות שלהם הביאו לכם תועלת. אתם יכולים להשתמש בטוויטר כדי להודות להם ואולי אף לבקש עצה;
4. התעקשו למרות דחייה מכתב עת
לנושא המעיק והמרתיע הזה הקדשתי פוסט קודם. בכל הטקסטים הנותנים טיפים ועצות לכותבים, העצה הזאת היא בין הראשונות. אימוץ ההרגל של התעקשות על שליחה חוזרת ונשנית של מאמרים שנדחו מכתבי עת, אם לאותם כתבי עת במקרה שנדרשים תיקונים או לכתבי עת אחרים אם הדחיה היא סופית, תתגמל אתכם בסופו של דבר.
זכרו, העקשנות משתלמת.
5. כתבו על נושא שמעניין אתכם
אין כמו כתיבה על נושא שנראה לכם משמים, בשביל לדכא כל בדל של חדוות יצירה. כתיבה אקדמית מוצלחת דורשת לא רק מיומנות אלא גם יצירתיות. זה נכון לא רק לכותבי מאמרים וספרים, גם לכותבי עבודות ותזות. אומנם יש כללים ומסכמות שצריך לציית להם, אבל למרות כל ההגבלות הללו עדיין מרחב החופש והיצירתיות שכתיבה אקדמית מאפשרת היא גדולה ביותר, ובוודאי בבחירת הנושא שבו תרצו להשקיע את זמנכם. בחרו בנושאים שבוערים בעצמותיכם ושחשוב לכם להשמיע את קולכם שם. חלק לא מבוטל מהכותבים באקדמיה נסמכים של הניסיון האישי שלהם בנושאים של גזענות, מגדר, לאומיות, תחביבים וכדומה כדי לבחון מחדש טקסטים קנונים ולהאיר אותם באור חדש.
בשביל לשמר את חדוות היצירה שלכם, בשביל להפוך את חוויית הכתיבה שלכם לחיובית, בשביל לטפח בכם את הרצון לכתוב ולהשפיע, כתבו על מה שמעניין ומניע אתכם.
Belcher, Laura, Wendy. 2015. Writing your Journal article in Twelve Weeks. 2nd Ed. Chicago & London: The University Of Chicago Press.
Cloutier, Charlotte. 2015. "How I write: An Inquiry into the Writing Practices of Academics." Journal of Management Inquiry, 25 (1): 69-84.
Ware, Mark and Mabe, Michael. 2015. The STM Report: An overview of scientific and scholarly journal publishing; Celebrating the 350th Anniversary of Journal Publishing. 4th ed. The Hague, Netherland: International Association of Scientific, Technical, and Medical Publishers. http://digitalcommons.unl.edu/scholcom/9