כן, כדי לבצע סקירת ספרות צריך לקרוא המון.
כן, בסקירת ספרות צריך לחשוב איך לחבר את כל פיסות המידע שחילצתם ממקורות שונים ולהרכיב מהן טקסט אחיד, זורם וקוהרנטי, בעל מסרים ברורים.
וכן, יש דרכים רבות לכתוב סקירת ספרות.
סקירת ספרות (או סקר ספרות) היא אחת מאבני היסוד של כתיבה אקדמית. זהו נושא רחב מאוד בהיקפו, אך בפוסט זה נדבר על מלכודת שאליה נופלים לא מעט כותבים – סטודנטים בראשית דרכם אך גם סטודנטים לתארים מתקדמים ואפילו כותבי מאמרים וספרים. למלכודת הזאת קוראים "רשימת מכולת" (או "רשימת קניות").
רשימת מכולת – לא מה שאתם חושבים
סקירת ספרות במבנה של רשימת מכולת כוללת טקסט שבו כל משפט או פיסקה מתייחס/ת למחבר אחד, ולאחר מכן, במשפט או הפיסקה הבאים, למחבר אחר, וכך הלאה.
סקר ספרות לא אמור להיות אוסף ארוך ומתיש של "הוא אמר, היא אמרה, הם אמרו". זה קשה לקריאה, לא מתאים לחיבור שאתם מנסים לבנות ולא מקדם את הטענה שלכם. כקוראת, ההבנה שלי את המושגים המרכזיים בעבודה שלכם לא גדלה בעקבות סקירה מסוג זה, והכל רק הופך בראשי לסלט שלם.
נסו לחשוב – איך אתם מסדרים את רשימת הקניות שלכם? האם באופן אקראי? האם לפי חנויות (את זה צריך לקנות במכולת, את זה בבית המרקחת ואת ההוא בחנות הספרים)? ונניח שאתם הולכים לסופרמרקט עם רשימת קניות ארוכה. כדי שלא תצטרכו לנדוד הלוך ושוב במעברים השונים, אתם לבטח מרכזים את מוצרי החלב באזור אחד ברשימה, את הפירות והירקות באזור אחר, את מוצרי הניקיון יחד, וכך הלאה.
לסטודנטים בשנותיהם הראשונות באקדמיה יש נטייה לאמץ סוג כזה של רשימת מכולת בסקר הספרות שהם כותבים, משום שזו האופציה הקלה ביותר. הם פשוט מסכמים את המקורות שהם קוראים ואז כותבים אותם אחד אחרי השני. אבל מסתבר שגם כותבים מיומנים יותר, אפילו של מאמרים וספרים אקדמיים, נופלים לאותה מלכודת, למשל כשהם מבקשים להגדיר מושג כלשהו שעליו יסתמכו בכתיבתם.
כך נראית רשימת מכולת
קטע מתוך מאמר שפורסם, אבל – עם שינויים קלים שלי שנועדו להדגיש את מה שאני מבקשת לטעון:
האם מעניין אותנו מי אמר מה על מושג כזה או אחר? לא ולא. מה שמעניין אותנו הוא מהן הפרשנויות השונות שניתנו לאותו מושג. אין זה אומר ששמות המחברים אינם חשובים, אך לא הם צריכים להיות במרכז, אלא הפרשנות שלהם והאופן שבו היא קשורה לפרשנויות של אחרים המובאות באותו הקשר.
למידה ממוצבת היא תפיסה ההולכת ורווחת בעשורים האחרונים. רובינס ואידד (Robbins & Aydede, 2009 ) טוענים כי תפיסת הלמידה המקובלת היום כבר אינה מסתפקת בבחינת מה שקורה בתוך מוחותיהם של הלומדים, אלא מרחיבה את הסתכלותה על התגלמות הלמידה בכל גופו של האדם ולהיטמעותה של הלמידה בסביבה שבה הוא חי ופוע. ל לאב וונגר (Lave & Wenger, 1991, p. 95), מחשובי התאורטקינים בתחום הזה, מבהירים את מהות הלמידה: "למידה מתרחשת בעקבות המעשים שלנו ביחס למעשיהם של אחרים. כלומר, תוצרי הלמידה הם תלויי הקשר חברתי". פוטנאם ובורקו טוענים ((Putnam & Borko, 2000 כי המצב (הסיטואציה) שבו האדם לומד הוא מרכיב מהותי במה שנלמד, ומכאן השם "למידה ממוצבת". לאב ווגנר ((Lave & Wenger, 1991 מקשרים את מושג הלמידה הממוצבת גם לקהילות מורים (communities of practice), וטוענים שכל למידה המתרחשת בקהילות האלה היא למידה ממוצבת וחיונית להתפתחותם המקצועית של מורים. ריוורוס, ניוטון ובורגס (Riveros, Newton & Burgess, 2012) טוענים שגם הידע ממוצב, כלומר מעוגן בסיטואציה ובהקשר שבהם הוא נלמד.
מה אפשר לעשות?
הנה ההצעה שלי לשכתוב הקטע. חשוב להדגיש כי אפשר להציע הרבה אופנים לכתיבה נכונה יותר של הקטע הנ"ל. (בסוגריים המרובעים [ ] הערה שלי).
המשפט הראשון הצבוע באדום הוא הטענה המרכזית שלי בקטע הנ"ל שאותה אני אנסה להוכיח עם המקורות שאביא בקטע. מכיוון שאני רוצה לדבר כאן על התפתחות של מושג ה"למידה הממוצבת", החלטתי לבחור כאן סדר כרונולוגי של המקורות. התחלתי עם המקור הישן ביותר ולאחר מכן הבאתי מקורות חדשים יותר, כאשר לגבי כל מקור ניסיתי להדגיש כיצד הוא מרחיב ומפתח את המושג של למידה ממוצבת. לאחר אזכור של מספר מקורות המתייחסים ללמידה ממוצבת, סיימתי את הקטע עם זליגת התפיסה הזו גם לתחום הידע, כלומר יצירת המושג "ידע ממוצב".
למידה ממוצבת היא תפיסה ההולכת ורווחת בעשורים האחרונים הרואה את הלמידה לא רק כתחומה בתוך מוחו של האדם אלא כתהליך רחב הרבה יותר. כבר בתחילת שנות התשעים לאב וונגר (Lave & Wenger, 1991, p. 95), מחשובי התאורטקינים בתחום הזה, מרחיבים את תפיסת מהות הלמידה לכזו המשפיעה ומושפעת מהמקום והחברה בה אנו פועלים: "למידה מתרחשת בעקבות המעשים שלנו ביחס למעשיהם של אחרים. כלומר, תוצרי הלמידה הם תלויי הקשר חברתי" . כלומר, המצב ( או הסיטואציה) שבו נמצא האדם קובע במידה רבה מה ואיך הוא ילמד ((Putnam & Borko, ויש אפילו כאלה הרואים את הלמידה כמתגלמת בכל גופו של האדם (לא רק במוחו) ומוטמעת בסביבה בה הוא חי ופועל (Robbins & Aydede, 2009). דוגמה להקשר למידה שזכה לתשומת לב רבה מקהילת החוקרים הן קהילות מורים (communities of practice). מחקרים רבים מוכיחים כי והלמידה של המורים המתרחשת בתחומן חיונית להתפתחותם המקצועית של המורים (Riveros, Newton & Burgess, 2012).[כאן היה כדאי להוסיף עוד מחקר או שניים התומכים בטענה זו]. זאת ועוד, לא רק הלמידה ממוצבת, לטענת המחברים (Riveros, Newton & Burgess, 2012), אלא גם הידע ממוצב, כלומר הידע מעוגן בסיטואציה ובהקשר שבו הוא נלמד.
שימו לב לדבר נוסף, אומנם הקטע הוא קצר יחסית, אך העריכה שעשיתי הפכה אותו לסיפור קצר על התפתחות מושג הלמידה הממוצבת.
זה לא שהטקסט המקורי היה גרוע. היה בו דיון על למידה ממוצבת, אך קשה היה להבין מתוך הטקסט למה הובאו דווקא מקורות אלה ובמה הם מחדשים ומרחיבים את המושג של למידה ממוצבת. העריכה הקלה שעשיתי כאן יכולה להדגים שגם אם יש לכם רשימות מכולת, במאמץ לא גדול אפשר להמיר אותן בטקסט קוהרנטי, זורם ובעל משמעות לחיבור שאתם כותבים.
הנה כמה כללי אצבע:
- לא להגיע למצב שבו "מרוב עצים לא רואים את היער". מקורות רבים אינם ערובה לאיכות סקר הספרות.
- הציגו את הפרשנות שלכם למקורות. כלומר, לא רק להביא דברים בשם אומרם אלא להסביר כיצד כל מקור מרחיב על המקורות האחרים שהבאתם, במה הוא סותר אותם או מציג תפיסה שונה מהם. בדומה, ציינו באיזה אופן המקור תומך בטענתכם ומחזק אותה, ובמה המקור חסר. רק סקר ספרות כזה יוכיח לקורא (המרצה, המנחה, הקורא הביקורתי) כי אתם מבינים את התחום שבו אתם עוסקים, ולא פחות חשוב – שאתם הבעלים של הטקסט הזה.
- זכרו – רשימת מכולת משעממת עד מוות את הקורא! בני אדם אוהבים לקרוא סיפורים ולא רשימות. אבל גם אם יש לכם רשימה כזו, בכמה צעדים קלים למדי אפשר להפוך אותה לטקסט קריא, עשיר וזורם.