כל מי שעוסקים בכתיבה, אם לפרנסתם ואם במסגרת לימודיהם, עוברים מדי פעם חוויה לא נעימה בעליל שנקראת "מחסום כתיבה". אחד הפוסטים הבאים יוקדש לחוויה המפוקפקת הזו, אבל בפוסט זה נעסוק בבן דודה, "חרדת הכתיבה".
מדובר בתחושה שמלווה את הסובל ממנה לאורך כל חייו ולעיתים אף פוגעת בהצלחתו בלימודים ומגבילה את אפשרויות הקריירה הפתוחות בפניו. ואולם עיקר פגיעתה של החרדה הזו היא בביטחונו העצמי של הכותב ובדימוי העצמי שלו.
אם מתרוצצות במוחך מחשבות כגון: "אני לא יודע לכתוב", "אני לא יודע איך להתחיל לכתוב", "אין לי מושג על מה לכתוב", "אני פוחד שהכתיבה שלי לא תהיה מובנת", "אני מתבייש לחשוף בפני אחרים עד כמה אני לא יודע לכתוב";
או אם כאשר מוטלת עליך משימת כתיבה מציפה אותך תחושה של אימה, שיתוק וייאוש – כדאי לך להמשיך לקרוא את הפוסט הזה.
אתם, אלה שמזדהים עם חלק מהדברים הרשומים כאן, לא נולדתם כאלה. אף אחד לא נולד עם חרדת כתיבה. החרדה הזו מתפתחת בדרך כלל במהלך חייכם בעקבות התנסויות שליליות ולא מוצלחות עם כתיבה. ולכן, הבשורה הטובה היא שזו לא גזירת גורל. הבשורה היותר טובה היא שיש מה לעשות בעניין. אך ראשית כדאי להבין מה יכול להיות הטריגר לתחושה הזו.
באילו מצבים התחושה המשתקת הזו עולה?
- כשאתם צריכים לכתוב בפעם הראשונה בצורה שלא הייתם רגילים בה. למשל סטודנטים בשנה הראשונה ללימודיהם במוסדות להשכלה גבוהה, הנדרשים לכתוב לפי ההנחיות של כתיבה אקדמית.
- כאשר אתם עומדים מול משימת כתיבה מאוד מורכבת וארוכה, כמו תיזה של תואר שני או דוקטורט או אפילו מאמר.
- כשאתם כותבים עבור קורא או קוראים מאוד ביקורתיים.
- כאשר אתם עדיין זוכרים ביקורות קטלניות שקיבלתם בעבר על הכתיבה שלכם.
- כאשר אתם לא מאמינים שתצליחו לסיים את משימת הכתיבה בזמן.
כמובן שיש מצבי חיים רבים נוספים שיכולים לעורר את החרדה מרבצה, אבל ידיעת הסיבה או הסיבות לתחושה הזו שמציפה אתכם היא חיונית בתהליך להתמודדות מוצלחת איתה. יכול להיות שלא תוכלו לבטל לחלוטין את הסיבה או הסיבות שבגללן אתם נרתעים מכתיבה, אבל ישנן דרכים רבות ומגוונות לעקוף את המכשול.
אז מה אפשר לעשות?
קיימות כל מיני אסטרטגיות להתמודדות עם המצב. אתם לא צריכים לאמץ את כולן אלא רק את אלה שמתאימות לכם.
חפשו תמיכה
מכירים את הביטוי "אין הביישן לומד ואין הקפדן מלמד"? – אז תשננו את זה יום ולילה, במיוחד את החלק הראשון של הביטוי. חפשו לכם חבר/תומך/מלווה או כל מי שיכול לעזור לכם. זה יכול להיות חבר ללימודים, מישהו ממשפחתכם, מורה או מרכז סיוע לכתיבה במוסד שבו אתם לומדים. חשוב שתאמינו ותבטחו באותו אדם שמסוגל לעודד אתכם ולסייע לכם. שתפו אותו בתהליך הכתיבה שלכם, ברעיונות ובהתלבטויות ובמצוקות שלכם, כשאת כל זאת תעשו על בסיס קבוע, למשל בפגישה שבועית שתקבעו ביניכם.
הכירו בעובדה שכתיבה היא תהליך מורכב
מרבית האנשים, לפחות אלה שאני מכירה, כותבים, ושוב כותבים מחדש, ושוב משנים ושוב מוחקים ושוב מתחילים. אין כמעט אדם שלא חווה ייסורי כתיבה, כולל סופרים מפורסמים או מלומדים מיומנים. כל כתיבה, ובטח גם כתיבה אקדמית, היא תהליך יצירתי אבל גם כזה הנשען על מיומנויות נרכשות. החרדה שאתם נתקלים בה כשאתם מתחילים את ההתנסות שלכם בכתיבה אקדמית שונה מזו שהורגלתם אליה, אך תחלוף ככל שתצברו יותר נסיון בסוג הזה של כתיבה. קורסי כתיבה יש למכביר אבל את היכולת שלכם לכתוב תרכשו רק כשתשבו מול המחשב ותתחילו לכתוב.
קיפצו למים – Just Do It
ניסיתם פעם ללמוד שחייה בהתכתבות? אז כנ"ל לגבי כתיבה אקדמית. עד שלא מתנסים – לא לומדים. התיישבו והתחילו לכתוב, לא משנה מה, לא משנה באיזה סדר – אפילו סתם לשפוך על הנייר רעיונות, משפטים לא קשורים זה לזה או כל דבר אחר שעולה בראשכם בהקשר לכתיבה. מה שחשוב כאן זה לכתוב, לכתוב, לכתוב. לא משנה מה, לא משנה איך. אל תצנזרו את עצמכם. כתבו כל רעיון שעולה במוחכם, גם אם הוא נראה לכם הכי שטותי בעולם. כשתעברו למחרת על מה שכתבתם, נסו לחלץ מזה דברים שיכולים לעזור לכם בבניית העבודה.
חלקו את מה שעליכם לעשות למשימות קטנות, עם הגדרת זמן
חלוקה של משימה גדולה לתת-משימות היא זו שמאפשרת להתמודד כל פעם עם מטלה בת התמודדות, ולכן גם מקדמת אתכם לקראת השלמת המשימה.
למשל, בשבוע בראשון – חיפוש מקורות ספרותיים בנושא – מאמרים, ספרים, כתבי עת וכדומה; שבוע שני – גיבוש שאלת מחקר/טענה שעליה תרצו להתייחס בעבודה; שבוע שלישי – חזרה למקורות וסימון כל הקטעים הרלוונטיים לשאלת המחקר/הטענה שלכם; שבוע רביעי – כתיבה של קווים מנחים או חלקי העבודה.
וכך הלאה.
כאן חשוב לציין שתהליך העבודה שלכם אינו לינארי אלא כולל גם חזרה והתקדמות לסירוגין. באחד הפוסטים הבאים ננסה להביא רעיונות נוספים לחלוקת המשימה של כתיבת עבודה אקדמית לתת-משימות.
נסו להיות מציאותיים
אל תדמיינו שהמצב הוא טוב בהרבה או רע בהרבה ממה שהוא באמת. התמקדו במה שאתם טובים בו ואל תחפרו לעצמכם בראש על כל החולשות שלכם.
הכירו בעובדה שהכתיבה היא מלאכה קשה ואתם צריכים לעשות את הכי טוב שאתם יכולים.
הבינו שבלבול ותסכול הם חלק בלתי נפרד מהתנסות במשהו חדש, וזה בסדר. ככה לומדים.
זכרו שאתם סטודנטים ואינכם מומחים עדיין בכתיבה אקדמית.
שננו את המנטרה הבאה: "זה לא חייב להיות מושלם, אבל זה חייב להיעשות".
דוגמאות לעבודות מוצלחות
סופר חשוב! בקשו מהמנחים או המורים שלכם (או מחבר שכבר כתב עבודה שזכתה לציון סביר) לראות עבודה מוגמרת. בדקו איך העבודה כתובה, באיזה סגנון, איך היא משתמשת ומתייחסת למקורות, מהם חלקי העבודה ועוד. אין כמו לראות דוגמה טובה.
מצד שני, נסו לא להתייאש אם נראה לכם שהעבודה נכתבה ברמה כזו שלעולם לא תוכלו להגיע אליה. אני מבטיחה לכם שבעבודה השנייה או השלישית שלכם תגיעו למחוזות שלא חשבתם שאי-פעם תגיעו אליהם.