איך לכתוב ספר עם שותפים ולהישאר בידידות, ועוד כמה תובנות

1. הכרה מעמיקה של התחום מצד כל השותפים

כשכל השותפים מכירים את התחום היטב, על הקשיים והדילמות שהוא טומן בחובו, וכן את "השחקנים הראשיים" הפועלים בו, הדבר משפיע ישירות על טיב התקשורת ביניהם. למעשה, כשאני חושבת על כך עכשיו, אם היינו מכניסים שותף נוסף שאינו בקיא בתכנית ובפרקטיקת הכנסים, די בטוח שזה "לא היה עובד", ולכל הפחות לא היה עובד כראוי.

2. אמון, אמון, אמון – והערכה הדדית

איש מהשותפים לפרויקט לא הגיע אליו כלוח חלק. היכרותנו המוקדמת והערכה ההדדית שרחשנו זה לזו היו תנאי פתיחה הכרחיים אך לא מספיקים, משום שלא העמדנו במבחן קודם לכן את היכולת שלנו לשתף פעולה בסוג כזה של מיזם. לכן, כל אחד מאיתנו "נדרש" לסמוך על השותפים האחרים ולדעת כי לנגד עיניהם עומדת הצלחת המיזם, ולא שיקולי יוקרה ואגו.

3. השותפים משלימים זה את זה

"הנדוניה" שכל אחד מהשותפים מביא עמו למיזם המשותף היא יקרת ערך, בעיקר אם יודעים להשתמש בה בתבונה. המשא ומתן הסמוי והגלוי בין השותפים לגבי המימוש המלא של חוזקותיו של כל אחד מהם, חשוב מאין כמוהו, והצלחתו תקבע את מידת הסינרגיה בעבודתם המשותפת ובעצם את הצלחת המיזם.

יש מקום רב לחוזקות מסוגים שונים בשותפות: בקידום, שיווק וגיוס אנשים; בתיעוד והקפדה על איכות ועמידה בלוחות זמנים; בעריכת מאמרים של אחרים; בפירוק מתחים וגישור על מחלוקות בין השותפים ועם הכותבים האחרים; בניהול קשר חיובי ופרודוקטיבי עם ההוצאה לאור; באיסוף החומרים ומיונם; בכתיבה קולחת; ועוד ועוד.

4. שמים את האגו בצד

לעולם מפגש בין אנשים טומן בחובו זרעים של עימותים פוטנציאליים. שיתוף פעולה זורם ומוצלח דורש אפוא השקעה נפשית, בין היתר בדיכוי האגו (המקצועי – במקרה שלנו). יש להקפיד על ניהול שיח כן הכולל קבלה של ביקורת בונה הניתנת מתוך אמפתיה,  ולדעת לבחור היטב את "הריבים" שלך; לוותר על חלקים לא מהותיים בעמדות שלך ולא לראות בכל מילה שכתבת תורה מסיני.

5. לדעת להחמיא ולפרגן

במיזם מסוג כזה, הדורש השקעה גדולה של כל אחד מהשותפים ונמשך לאורך זמן, אין כמו פרגון הדדי ומילים טובות כדי להרים את המורל ולהגדיל את המוטיבציה.

6. צידה לדרך: אורך רוח ונחישות

מיזם כתיבה עם שותפים הוא מסע למיטיבי לכת. בכלל, כתיבה של ספר, ובמיוחד ספר מסוג כזה עם שותפים וכותבים רבים כל כך, הוא פרויקט ארוך טווח ורווי עליות ומורדות, מלא במהמורות מטלטלות לצד רגעים של התרוממות רוח. היכולת להסתכל קדימה לעבר המטרה הסופית ולהתעלות מעל למשברים נקודתיים חולפים – הם שאיפשרו לנו להתמיד במלאכה. מובן שגם עבודת הצוות ההדוקה שלנו, העורכים, סייעה מאוד במקרים של עייפות רגעית או אפילו ייאוש קל.

7. כתיבה לינארית? לא בהכרח

ספר עיוני לא חייב להיכתב באופן ליניארי. בדומה לכתיבת מאמר, המבוא נכתב בדרך כלל בסוף, הפרק האמצעי של תיאור המחקר נכתב לעיתים ראשון, והסקירה הספרותית נכתבת לעיתים תוך כדי כתיבת הפרקים האחרים במאמר. כך גם נכתב הספר שלנו, כשאת נקודת המוצא שלו (ושלנו, העורכים) היוו המאמרים אודות הכנסים שהונחו על שולחננו. עם קבלת חלק ניכר מהמאמרים האלה, התחלנו לחשוב על אופן הצגת המאמרים בספר. וזה מוביל אותנו לסעיף הבא:

8. לא לחשוש משינויים גורפים – גם באמצע הדרך

כאמור, כאשר המאמרים התחילו לזרום, עלתה אצלנו התלבטות לגבי האופן הראוי להציגם בספר – האם על פי סדרם הכרונולוגי של הכנסים המדוברים? האם על פי נושאיהם המשותפים? אולי על פי אופי הכנסים – כנסים ארציים לעומת כנסים מכללתיים?

לבסוף, לאחר שנבחר הפורמט המתאים ביותר לדעת העורכים ואף נשלחה טיוטה ראשונית למכון מופ"ת, הוצע לשנות כליל את אופן הצגת המאמרים, ובין היתר להוסיף קטעי קישור שיצביעו על הנושאים המשותפים והרלוונטיות שלהם להכשרת מורים.

גם טיוטה שנייה שנשלחה למופ"ת חזרה עם משוב שגרם לנו, העורכים, לשנות לחלוטין את הקונספציה הראשונית של הספר, ולהתמקד בהדגשת הפדגוגיה הייחודית עם התייחסות למסגרות תיאורטיות הרלוונטיות להכשרת מורים. זאת, כאשר המאמרים על הכנסים עצמם הם הבסיס, הדוגמאות והצידוק לטענות התיאורטיות שהעלינו.

רק כשהגענו לטיוטה השלישית והסופית, חשנו שמיצינו את הפוטנציאל הגלום בעשרות המאמרים הכלולים בספר, וכי הצלחנו לשרטט תמונה מנומקת, קוהרנטית ומעמיקה של פדגוגיית הכנסים.

9. תמיכה בכותבי המאמרים

הספר הזה כולל יותר מעשרים מאמרים שנכתבו בידי כשלושים כותבים. מובן שהיה צריך לתת לכותבים הנחיות מוקדמות ובהירות, בעיקר לגבי מגבלת האורך, אופי המאמר והנושא. בהמשך, כאשר המאמרים החלו להגיע, נדרשנו כעורכים לעבור בקפדנות על כל מאמר ולתת משוב, לבקש תיקונים ולעיתים לערוך שינויים. במקרים מסוימים הפינג-פונג בינינו לכותבי המאמרים נמשך מספר חודשים ויותר.

מה שעמד לנגד עינינו הוא להביא מאמרים שהיה בהם פוטנציאל ברור, גם אם לא ממומש במלואו, לקו הגמר. כל כותבי המאמרים היו מוכרים לחלק מהעורכים או לכולם, אולם לא בהקשר של כתיבה או עריכת מאמרים. האינטראקציה בין הכותבים לעורכים במהלך העבודה על הספר זכתה להצלחה מלאה הודות לסבלנות, להתמדה ולנחישות – שלנו העורכים ושל כותבי המאמרים כאחד – להביא כל מאמר לתצורתו הסופית האופטימלית.

10. הוצאת ספרים תומכת

ההבנה, המסירות והביקורת הבונה של ד"ר יהודית שטיימן, לשעבר ראש ההוצאה לאור, ושל ד"ר יהודית ברק, שהתמנתה מטעם הוצאת מכון מופ"ת להיות קוראת ביקורתית של הספר שלנו, סייעו לנו גם הן לצלוח את הדרך הארוכה ולהביא את המיזם לסיום. זו ההזדמנות להודות לאנשי הוצאת הספרים ולציין את האוזן הקשבת, ההתמצאות הנושאית והגמישות המחשבתית שהפגינו לכל אורך הדרך.

אז זהו, הגענו לקו הסיום ויש לנו תובנות לחלוק עם אחרים. הידידות והערכה של העורכים-כותבים השותפים רק התחזקה, ואולי הדברים שלעיל יעזרו באיזשהו אופן לאחדים מכם. יהא זה שכרינו.