המאמר נדחה מכתב העת? ממש לא סוף העולם

ראשית, צריך להבין שאתם לא לבד ודחיית המאמר אינה אמירה פוגענית אישית כלפיכם. הבעיה היא שזה מגיע עם הנסיון, כלומר, עם השנים. אנשי סגל זוטרים עדיין לא רכשו ביטחון ומעמד שמגן עליהם מפני דחייה כזו. אז אולי אפשר להתנחם בעובדה שכולם חווים דחייה גם כשהם זוטרים וגם שהם בעלי ותק ומוכרים בתחומם.

הנה כמה עובדות ומספרים לסבר את האוזן (כל המספרים המופיעים בהמשך מתבססים על מקורות הרשומים בסוף הפוסט):

• שיעור הדחייה של כמה כתבי עת בעלי יוקרה ומוניטין הוא 80-85% מכלל המאמרים שנשלחים אליהם. כמה כתבי עת אפילו דיווחו על שיעור דחייה של 90%-95%.
• 62% מהמאמרים המתפרסמים בכתבי עת נדחו לפחות פעם אחת מכתבי עת אחרים לפני כן.
• בכתב העת Cell, Nature and Science , רק שלושה מתוך 100 מאמרים שנשלחו, מתקבלים לפרסום. כלומר, שיעור דחייה של 97%. אפילו בכתבי עת פחות מחמירים, אחוז המאמרים המתקבלים לפרסום מכלל המאמרים שנשלחים אליהם לא עולה בדרך כלל על 40%.
• מחקר על פרסומים של זוכי פרס נובל מצא שגרסאות מוקדמות של המאמרים שלבסוף זיכו את מחבריהם בפרס נובל, נדחו במקרים רבים ע"י עורכי כתבי עת (   Camanario, 2009). 

המסקנה המתבקשת כאן היא שדחייה של מאמר היא תרחיש סביר למדי, ועל כן כדאי להתכונן לזה נפשית. יש הרבה סיבות לדחייה של מאמרים, ואחד הפוסטים הקרובים ייוחד לדיון בכך, אולם כדאי לזכור גם כמה עובדות נוספות לגבי שיפוט עמיתים:

שיפוט עמיתים הוא תהליך די אקראי שאינו מאופיין בסטנדרטים אחידים. אקדמאים רבים מתייחסים לשיפוט עמיתים כפרה קדושה שנועדה להגן על היושרה של פרסומים אקדמיים. אלא שמאמר אחד, לדוגמה, מצא שמידת ההסכמה בין שופטים בכתב עת מוביל היא כמעט שקולה לתוצאות המתקבלות בהטלת מטבע. 

אם איתרע מזלכם וקיבלתם שופטים שתחומי המומחיות שלהם אינם מתאימים לתחום שבו עוסק המאמר, או שאין להם זמן או עניין לעשות הערכה טובה, או פשוט כאלה עושים עבודה גרועה, למשל מעליבים, עקשנים, ומתנגדים אוטומטית לכל רעיון חדש,  אזי "הלך עליכם".

אז מה הטעם בשיפוט עמיתים אם התוצאות הן כל כך אקראיות? ובכן, נמצא שבמקרים רבים שיפוט עמיתים מעלה את האיכות של כתב העת כלומר, למרות המגבלות והפגמים הקיימים בשיפוט עמיתים, כשהוא מתבצע כמו שצריך, הוא מספק בקרת איכות ראויה לכתב העת וגם לכותבי המאמרים.