אם תכתבו את המלה Metadiscourse בתוכנת Word, יימתח תחתיה סימון אדום שמשמעו שהמלה שגויה. עד כדי כך המונח הזה לא התיידד עדיין עם השפה האנגלית, אף שאם תקלידו אותו במנועי החיפוש, תקבלו 305 אלף תוצאות בתוך פחות משנייה. בעברית – מטא-דיסקורס – המושג הזה נשמע עוד פחות ידידותי ומזמין.
אז בואו ננסה להבין את המושג החשוב הזה, במיוחד עבור כותבי המאמרים שבינינו. נתחיל מפירוק המילה לשני המרכיבים שלה: Meta ו-Discourse. כולנו שמענו על המונח מטא, שעל פי מורפיקס מוגדר כ"תחילית המצטרפת למונחים מדעיים ומציינת שינוי או הימצאות מעל ומעבר". המונח Discourse משמש בעיקר במדעי החברה, ויש לו תרגום מוצלח לעברית: "שיח". שני המונחים הללו (כל אחד בנפרד) מוכרים מאוד באקדמיה. אולם הצירוף שלהם עדיין לא שגור ומשמעותו לא מובנת לרבים – וחבל שכך.
אז מה זה מטא-דיסקורס ואיך הוא קשור לעניינינו
מטא-דיסקורס הוא מונח פילוסופי המציין שיח על השיח הקיים – בניגוד לשיח רגיל על נושא נתון. בכתיבה, המשמעות של המושג הוא שימוש של הכותב במלים המביעות את כוונותיו, מחשבותיו ועמדותיו כלפי מושאי כתיבתו. למשל: "לסיכום", "בכנות", "אני מאמין". כולנו משתמשים במלים כאלה בכתיבה, נכון? אז על מה כל המהומה? למה זה חשוב בכלל לדבר על דבר שנראה על פניו כל כך בסיסי?
התשובה הקצרה היא שהדבר מאפשר לנו להטביע את חותמינו על הטקסט, להתוות כיוון ולייחס עובדות ורעיונות זה לזה. במלים אחרות, הבחירה שלנו במטא-דיסקורס משפיעה על סגנון הכתיבה שלנו, ומכאן שגם על האופן שבו הקוראים של הטקסט תופסים אותנו.
ועכשיו לתשובה המנומקת והמפורטת
תחשבו רגע על הטקסט הזה. מאחר שכל מטרתו של הפוסט היא לחשוף אתכם למושג מטא-דיסקורס, יכולתי להביא דברים בשם אומרם – לסכם מתוך המילונים וספרות נוספת מה משמעות המושג ועד כמה הוא משפיע על סגנון הכתיבה שלנו. אבל אני רציתי למשוך אתכם לתוך הטקסט, לגרום לכם להבין את הבחירות שעשיתי בכתיבה ואת הכוונות שלי.
לשם כך, "הבאתי את עצמי" לתוך הטקסט. למשל בהתייחסות שלי למושג המטא-דיסקורס וחשיבותו, ובניסיון שלי לגרום לכם לא להירתע ממנו. הנחתי מה אתם עלולים/עשויים להרגיש ולחשוב, ובעצם דיברתי אתכם באמצעות הטקסט. זה היה המטא-דיסקורס שבו השתמשתי בטקסט הזה עד כאן.
מובן שסגנון הכתיבה בפוסט הזה אינו מאפיין כתיבה אקדמית, אבל גם בכתיבה אקדמית שנדמית פעמים רבות (ולא תמיד בצדק) יבשה, עניינית, מנותקת רגשית ו"אובייקטיבית" – אנחנו חייבים להכניס את עצמינו פנימה. כדי "לדבר" אל ועם הקוראים, כדי להשמיע את הקול שלנו וכדי שנוכל לטעון לבעלות על הטקסט, אנחנו צריכים להיות מודעים למטא-דיסקורס שלנו ולהשתמש בו בתבונה.
דוגמאות למטא-דיסקורס
באופן כללי אנחנו משתמשים במטא-דיסקורס כדי לאותת לקוראים שלנו על הדברים הבאים (רשימה לא ממצה כלל):
- איך הטקסט שלנו מאורגן:
בתחילה אתייחס ל… אארגן את כל התמות הקשורות ל… בהמשך אפרש… אסיים את המאמר ב…
- איך הרעיונות/מושגים קשורים זה לזה:
ניתן לסכם כי התמורות שעברו על… כתוצאה מכך… זה הוביל ל…
- איך אנחנו מסבירים:
…למשל…, כלומר…
- עד כמה איתן אנחנו עומדים מאחורי הטענה שלנו:
…יכול היה להיגרם בחלקו מ… למיטב ידיעתי… אין עוררין….
- איך אנחנו מרגישים לגבי חלק מהטקסט:
עמדה זו ראויה לציון… ההיבט הזה בעייתי במיוחד…
- איך אנחנו רוצים שהקוראים יתייחסו לטקסט שלנו:
מקובל על כולם כי… הטענה מעלה שאלה ברורה מאליה…
- איך הטקסט משקף את תפקידינו ככותבים:
השימוש שאעשה במושג… אנסה לקשור בין…
למה חשוב לנו לדעת, להבין ולהשתמש במטא-דיסקורס
הגדרה למטא-דיסקורס שמצאה חן בעיני היא של היילנד וטסה (Hyland and Tse, 2004). לשיטתם, מטא-דיסקורס הוא מגוון האמצעים שהכותבים משתמשים בהם כדי לארגן, בצורה מוצהרת, את הטקסט שלהם, לעורר עניין בקוראים ולציין את יחסם לטקסט שהם כותבים ואת יחסם לקוראים שלהם.
בבלוג הנפלא " Exploration of Style" של Rachael Cayley, כותבת המחברת כי ברצונם לרצות את הקוראים, כותבים לא מיומנים (היא מתייחסת בעיקר לכותבי עבודות דוקטורט, אבל זה נכון לגבי כל הכותבים המתחילים) מזניחים את חובתם "למקם את עצמם" בתוך הטקסט. במלים אחרות, כתיבה אקדמית היא לא רק להביא דברים בשם אומרם אלא גם להביא את נקודת המבט של הכותב, לנמק את בחירותיו באשר לארגון הטקסט וכד' – הכל כדי ליצור תקשורת עם הקוראים.
הנה אנלוגיה שיכולה להדגים עד כמה המטא-דיסקורס הוא מרכיב חיוני בכתיבה: נניח שאתם מזמינים חברים לארוחת ערב. אתם הולכים בבוקרו של היום, או אפילו יום לפני כן, לערוך קניות, ומכניסים לסל הקניות דברים מכל הבא ליד. כשמגיעים החברים בערב אתם פורקים את הקניות מהסל ושמים את כל מה שקניתם על השולחן. ואז מה? האם אתם מצפים שהאורחים יתקינו לעצמם את הארוחה?
ברור שלא. אתם הרי הכינותם (סליחה על המילה המליצית) מראש את הארוחה, והיא מן הסתם נושאת את החותמת האישית שלכם. עכשיו רק נשאלת השאלה האם הארוחה תמצא חן בעיני החברים או לא. זו שאלה חשובה מאוד, ואם הייתם נערכים מראש ומבררים מהן ההעדפות של המוזמנים ומכינים את הארוחה בהתאם – סביר להניח ששביעות הרצון של חבריכם מהארוחה היתה רבה יותר.
ואם נחזור לתחום הכתיבה – החומרים והנתונים שבחרתם ואספתם עדיין לא בונים את הטקסט. רק ארגון, סידור ושילוב של החומרים השונים – בצורה מפורשת ומנומקת, תוך התחשבות בקוראים הפוטנציאלים שלכם – הם שיביאו לתוצאה המיוחלת.
צידה לדרך
במהלך השנים ובעבודתי הן עם סטודנטים והן עם אנשי סגל אקדמי, נתקלתי ועודני נתקלת לעיתים קרובות בטקסטים שמכילים המון נתונים, חומרים ומידע, אבל דבר מהותי חסר בהם – הכותב! זכרו לא לשכוח זאת בעת הכתיבה – הכניסו את עצמכם פנימה וזכרו "לדבר" עם הקוראים שלכם.
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אתכם
Hyland, K. & Tse, P. (2004). Metadiscourse in Academic Writing: A Reappraisal. Applied Linguistics. 25, no. 2, pp. 156-177.