מה הסטודנטים חושבים על כתיבה אקדמית, ולמה חשוב כל כך להעמיד אותם על טעותם
השנים הראשונות של סטודנטים הנכנסים בשערי המוסדות להשכלה גבוהה הן מאוד מלחיצות, במיוחד בהקשר של מטלות הכתיבה שהם מקבלים. הם מתחילים את לימודיהם עם קריאת מאמרים שהם פסגת היצירה האקדמית, ואלה מהווים עבורם מודל לכתיבה מיטבית אבל גם מציבים בפניהם רף גבוה מהישג ידם, שעלול ליצור אצלם תפיסות מוטעות או מיתוסים על כתיבה אקדמית ובמקביל לרפות את ידיהם.
מסתבר שמה שהסטודנטים חושבים על כתיבה אקדמית – מהי כתיבה טובה ומה עושים הכותבים הטובים – משפיע ביותר על האופן שבו הם כותבים ועל תוצרי הכתיבה שלהם. פעמים רבות הסטודנטים אינם נדרשים להתעמת עם התפיסות הללו ולברר אותן לעומקן, והתוצאה היא פגיעה קשה בשליטה שלהם במיומנויות הכתיבה האקדמית.
חלק מהמשפטים הבאים נלקחו ממאמר המבוסס על מחקר שנערך בנושא.
מיתוסים נפוצים על כתיבה אקדמית והאופן שבו הם משפיעים על הכתיבה של הסטודנטים
1. כתיבה אקדמית היא תהליך שאינו מערב רגשות.
2. צריך להתחיל לכתוב רק לאחר שהכותב חושב מראש ויודע בדיוק מה הוא עומד לכתוב.
3. צריך לחשוב מראש על נושאים מורכבים, ורק לאחר שהדברים הופכים לברורים יותר, אז אפשר להתחיל לכתוב.
4. אם הדברים אינם ברורים מראש לכותב, תהליך הכתיבה לא יעזור להבהיר אותם.
5. אין מקום לרעיונות חדשים שעולים בזמן הכתיבה. יש לכתוב בדיוק כפי שתוכנן מראש.
כל חמשת המשפטים האלה מייצגים תפיסה שרואה בכתיבה תהליך קר, מחושב מראש, נטול רגשות ומנותק לחלוטין מתהליך חשיבה המתרחש במהלך הכתיבה עצמה. לפי תפיסה זו הכותב מצטייר כאדם מאוד רציונלי שאינו נסחף לרגשות ולרגשנות, שעובד לפי תוכנית סדורה וקשיחה שמרגע שנבנתה אין בה מקום להתלבטויות ולסטיות. לתפיסה המנוגדת לזו המוצגת כאן, הרואה בכתיבה פעילות רגשית וקוגניטיבית הסוחפת את הכותב לתוכה ומזמינה אותו לבחון את הכתיבה שלו ואת עצמו ביחס אליה וביחס לקוראיו, קוראים "טרנסאקציה" (Transaction). ווייט וברנינג (White and Bruning 2005) מצאו שכותבים המחזיקים בתפיסה זו רואים בתהליך הכתיבה הן אמצעי להעמיק את ההבנה שלהם על מושגים מורכבים והן הזדמנות להעמיק את ההבנה שלהם לגבי החשיבה והתפיסות של עצמם.
6. כותבים טובים מביאים ציטוטים רבים ממקורות מוסמכים.
7. כתיבה טובה צריכה להיות מבוססת על מידע שכתוב בספרים ובמאמרים אקדמיים.
8. כתיבה אקדמית טובה צריכה להתמקד בדיווח מדויק של מה שחוקרים וכותבים אחרים כתבו.
9. הסיבה העיקרית לכתיבה היא לדווח על מה שכותבים אחרים חושבים על הנושא הנדון.
כל ארבעת המשפטים האחרונים (6-9) מייצגים תפיסה של כתיבה הנקראת "מסירה" (Transmission). סטודנטים המחזיקים בתפיסה זו רואים בכתיבה רק אמצעי להעברת דעות של מומחים ובעלי מעמד וסמכות בתחום. כותבים כאלה נצמדים למידע ולטיעונים שהם מוצאים במקורות המוסמכים ואינם בוחנים אותם בעיניים ביקורתיות. שתי התפיסות האלה, טרנסאקציה ומסירה, אינן קשורות זו בזו, וסטודנטים יכולים להחזיק רק באחת מהן, או בשתיהן במקביל. מחקרים מצאו שהישגי הכתיבה של סטודנטים בעלי רמה גבוהה של תפיסת טרנסאקציה היו טובים יותר מאלה שהחזיקו בתפיסת מסירה גבוהה.
10. מתחילתה ועד סופה, הכתיבה היא תהליך ליניארי ורציף, בעל שלבים ברורים.
11. כתיבה טובה לא דורשת עריכה רבה.
12. כותב מיומן לא צריך לחזור ולנסח מחדש את הטיוטה, או אפילו להרהר מחדש בנושאים שכבר כתב שם.
התפיסה של כתיבה כפי שהיא מיוצגת על ידי משפטים 10-12 היא לטעמי תפיסה רומנטית ולא ריאלית בעליל. תפיסה כזו עלולה לגרום לסטודנטים לחוש כישלון בכל פעם שיעברו שוב על מה שכתבו, ולעודד אותם למסור טיוטות בוסר להערכת המרצים.
13. כתיבה אקדמית טובה אינה חייבת להיות ברורה.
14. כתיבה אקדמית טובה לא צריכה להיות מכוונת לקוראים מסוימים.
15. כותב טוב לא חייב לחשוב על הקוראים שלו, אלא רק על הנושאים שעליהם הוא כותב.
הסטודנטים בוודאי אינם ערים לכך, אבל מקובל על כולם שכתיבה אקדמית היא תהליך של שכנוע. הכותב צריך לשכנע את הקוראים בצדקת טיעוניו, ולכן כתיבה טובה חייבת להתחשב בזהות הקוראים. המשפטים 13-15 מייצגים תפיסה של כתיבה שאינה מתחשבת בזהות הקוראים, לא לגבי העניין שהכתיבה צריכה לעורר אצלם, לא לגבי בהירות הטקסט ולא לגבי בחירת הטיעונים וכמובן גם לא מבחינה רטורית. כתיבה כזו היא בדרך כלל מייגעת לקריאה, מתסכלת וגורמת לקוראים להפסיק את הקריאה לאחר כמה פסקאות.
16. כתיבה האקדמית צריכה להתבסס על כללים נוקשים ועל כן לא יכולה להיות זורמת וטבעית.
17. לא לכולם יש כישרון כתיבה. מי שאין לו כישרון, מועד להיכשל כל הזמן.
18. מי שבקיא בדקדוק, כותב היטב.
משפטים 16-18 מייצגים תפיסה רווחת בציבור שנובעת כנראה משיעורי כתיבה לא מוצלחים בתיכון ומהתנסות מועטה ביותר בכתיבה בכלל. זוהי גישה פטליסטית שמחזקת את ההימנעות של סטודנטים מכתיבה, או מטפחת אצלם דימוי עצמי נמוך בהקשר של כתיבה.
או. קי. אז מה עושים?
זוהי אינה רשימה מלאה של כל המיתוסים או התפיסות השגויות של סטודנטים בהקשר לכתיבה אקדמית, אבל היא יכולה לספק לנו הצצה למחשבות ולאמוציות של סטודנטים ביחס למטלות הכתיבה. כולן תפיסות מרפות ידיים שמציגות בצורה מעוותת את המציאות. מרצים של קורסי כתיבה באקדמיה נדרשים על כן להתייחס גם לתפיסות הללו ולפעול למיגורן, ולא רק להקנות מיומנויות כתיבה כאלה או אחרות. נכון, קל יותר להגיד מאשר לעשות את זה, אבל באחד הפוסטים הבאים נתייחס גם לאופן שבו כדאי ואפשר להתייחס לתפיסות הללו.
בינתיים, מורים לכתיבה אקדמית יכולים להציף את התפיסות של הסטודנטים שלהם. התייחסות מפורשת לתפיסות המוטעות שלהם והעלאתן למודעות הסטודנטים היא שלב ראשון וחיוני בתהליך ארוך של החלפתן בתפיסות מציאותיות יותר, אשר בסופו של דבר גם עשויות לקדם את תחושת המסוגלות של הסטודנטים בכל הקשור לכתיבה אקדמית.
Sanders-Reio, J. Alexander, P. Reio, Jr. T. & Newman, I. (2014). Do students’ beliefs about writing relate to their writing self-efficacy, apprehension, and performance? Learning and Instruction , 33, pp. 1-11.
White, M. J., & Bruning, R. (2005). Implicit writing beliefs and their relation to
writing quality. Contemporary Educational Psychology, 30, 166e189.
http://dx.doi.org/10.1016/j.cedpsych.2004.07.002.