קריאה של מאמרים, והרבה, היא תנאי הכרחי אך לא מספיק באשר לכתיבת מאמרים, בדיוק כשם שקריאה מרובה של ספרים אינה הופכת אותנו בהכרח לסופרים. אבל בעוד שלא מצופה מכולם להיות סופרים, הרי כן מצופה מכל איש אקדמיה לכתוב מאמרים (וכמובן גם ספרים). התפיסה המושרשת בציבור (ואפילו בקרב אקדמאים רבים) היא שכתיבה אקדמית צריכה להיות עניינית (זה נכון), לספק מידע (גם נכון) ויבשה (ממש לא נכון). כמובן שכולנו נתקלנו במאמרים שגרמו לנו לחרוק בשינינו כדי לצלוח ולהגיע עד סופם (אם בכלל) באנחת רווחה. ובכן, זה ממש לא צריך להיות כך. ובכן, אלו סוגי מאמרים אקדמיים מתפרסמים בכתבי עת?
ראשית, מאמר אקדמי לא חייב להיות משמים, וכדי שהוא לא יהיה יבש הוא צריך לספר סיפור. אז דבר ראשון, כשאתם מחליטים לכתוב מאמר תשאלו את עצמכם:
האם יש לי סיפור לספר?
זוהי שאלה שעליכם לשקול לפני קבלת ההחלטה לפרסם מאמר. עורכים ושופטי מאמרים מחפשים "מחקרים מקוריים וחדשניים שיכולים להוסיף ולהרחיב את הידע בתחום בו הם עוסקים, להאיר באור חדש מחקרים קודמים או לקשור ידע מתחומים שונים. מסקנות המחקר שלכם חייבות אפוא להיות מוצקות ומבוססות על נתונים איתנים" (תרגום חופשי שלי מתוך חוברת הנחיות של הוצאה לאור Elsivier, שבמסגרתה יוצאים לאור כתבי עת אקדמיים רבים).
לאקדמאים בתחילת דרכם המקצועית, שאין להם ניסיון (או ניסיון רב) בכתיבת מאמרים, הפסקה הנ"ל עלולה לרפות ידיים. אבל זהו מכשול שהכרחי להתגבר עליו אם רוצים לפרסם את המאמר בכתב עת כלשהו, ולמען האמת גם כדי להפוך את מלאכת הכתיבה שלנו למהנה וסוחפת. לא נעסוק בפוסט הזה בעקרונות מתודולוגיים לקבלת נתונים מוצקים. בואו נניח שאין דופי במתודולוגיה של המחקר שערכתם והנתונים שקיבלתם תקפים ומהימנים. אנחנו נעסוק עכשיו בתמונה הגדולה של סוג המאמרים מתפרסמים בכתבי עת אקדמיים.
אז הנה כמה כלל אצבע:
- מאמרים מתפרסמים משום שהם אומרים משהו חדש על משהו ישן.
- אם הרעיון שלכם מעניין אבל אינו חדש, המאמר לא יפורסם.
- אם הרעיון שלכם חדש אבל אינו קשור לרעיונות ישנים (כלומר מחקרים קודמים), המאמר לא יפורסם.
- אם יש לכם כמה רעיונות אך הם אינם מאורגנים סביב רעיון אחד חדש, המאמר שלכם לא יפורסם.
- אם הרעיון שלכם חדש אך אינו מעניין או אינו רלוונטי, המאמר שלכם לא יפורסם.
והנה ציטוט קולע ( ,Booth Colomb and Williams 2009, p. 24):
"ספר לי משהו שאני לא יודע כך שאוכל להבין טוב יותר את נושאי העניין המשותפים שלנו".
קחו נשימה עמוקה – אין מדובר על מאמר שמדווח על תגלית ברמה של גילוי מבנה ה DNA של ווטסון וקריג, או שלושת המאמרים של אלברט איינשטיין משנת 1905 שהניחו את היסודות של הפיסיקה המודרנית. הדברים הם ברי השגה, ולמשל: מאמר המתבסס על מחקר של אסטרטגיות הרבייה של נשות וייטנאם. זוהי דוגמה למבט חדש על תופעה ישנה שתורם לשיח בשדה האנתרופולוגיה.
איך אדע שהרעיון שלי מספיק "חדש" לצורך פרסום? הנה שלושה סוגי חידושים של מאמרים שמתקבלים לפרסום:
סוג ראשון: בחינת רעיונות ישנים בהקשרים חדשים
מאמר המספק עדויות חדשות ובוחן את יחסן לרעיון שהתקבל כבר בקהילה המדעית – זוהי האפשרות הבטוחה והמידית למחברים פחות מנוסים. במאמר כזה אינכם יוצרים גישה חדשה אלא מציגים ראיות חדשות התומכות בגישה קיימת (כלומר תיאוריה מקובלת, גישות נפוצות, טיעונים רווחים וכדומה).
מה פירוש ראיות או עדויות חדשות? למשל נתונים שהתקבלו במעבדה שלכם, תצפיות שערכתם, חקירה של מקורות ראשוניים ואפילו חקירה של חומרי ארכיון. זה גם יכול להתבסס על נתונים המפורסמים ברבים כגון נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה או אפילו סרטים חדשים (כל מה שפורסם עד עשר שנים לפני פרסום המאמר נחשב חדש. קחו בחשבון שהזמן העובר משליחת המאמר לכתב העת ועד לפרסומו יכול לארוך שנתיים ויותר).
עד כמה חדשני המאמר שלכם צריך להיות? אם נצטט את היילנד (Hyland, 2004, p. 31): משום שרעיונות חדשים לעיתים קרובות קשורים לרעיונות ישנים המקובלים כבר על הקהילה המדעית, הרי שהרעיונות החדשים המשפיעים ביותר הם אלה ההולכים בתלם שחרשו הרעיונות הישנים" (תרגום שלי). אפשר לקחת את זה הלאה לאמירה קצת יותר בוטה, לפיה אין חדש תחת השמש וכל דבר חדש לכאורה הוא רק גרסה קצת שונה של הדבר הישן.
העדויות החדשות שאתם מביאים לא חייבות לחזק את התיאוריה השלטת. הן יכולות לזקק אותה, להרחיב ולהעשיר אותה ואפילו לערער אותה. כמובן שאם אתם מתכוונים לערער על תפיסה קיימת, אתם לוקחים סיכון כי בדרך כלל אנשים נוטים לקבל עדויות התומכות בדברים שהם מאמינים בהם ולדחות כאלה שסותרות אותם במקרה הזה רצוי שיהיו לכם עדויות ממש חזקות.
דוגמה לעדויות חדשות אשר מנסות לערער תיאוריה קיימת היא למשל הצגת תוצאות של מחקר המעידות כי דימוי עצמי נמוך קשור לרמות נמוכות של ויטמין D ולא לביישנות. זוכרים את הסיפור של זוכת פרס נובל לשנת 2009, עדה יונת? המחקר שבגינו זכתה לפרס נובל ערער תפיסה שלטת בתחום הגבישים, ועברו שנים רבות עד שהמחקר שלה אומץ על ידי הקהילה האקדמית.
ידוע כי אלה העוסקים בתחומי מדעי החברה, לא ששים בתחילת דרכם להתעמת עם הקהילה המדעית. אם את/ה אחד או אחת מהם, סביר יותר שמה שיובא במאמר שלך ירחיב במקצת את ההבנה של החוקרים בשדה המחקר שלך, וזה מעולה.
סוג שני: בחינת ראיות ישנות בדרך חדשה
סוג מאמר שאינו מאפיין חוקרים בראשית דרכם, ולכן אקצר את הדיון בו. רק חוקר עם תפישה רחבה ועמוקה של התיאוריות המקובלות, וידע נרחב במתודולוגיות שונות, יכול להמציא גישות חדשות או מושגים תיאורטיים מקוריים. מאמר מהסוג הזה נעשה בדרך כלל ברמה תיאורטית מאוד ואפילו פילוסופית.
סוג שלישי: קישור של עדויות ישנות עם גישות ישנות בדרך חדשה
רבות כבר נחקר ונכתב על כמעט כל דבר שאתם יכולים לחשוב עליו. ובכל זאת בכל עבודת דוקטורט, ובוודאי בכל מאמר שנשלח לפרסום, צריך להציג משהו חדש.
המשהו החדש הזה יכול להיות מושתת על קישור בין תחומים וגישות באופן שלא נעשה מעולם קודם לכן. כלומר, המקוריות של הנושא היא בדרך הטיפול בו. סוג זה מתאים במיוחד לחוקרים העוסקים בנושאים בינתחומיים, הבוחנים דבר בתחום אחד בעזרת מתודולוגיה מתחום אחר.
לדוגמה: נניח שכתבתם מאמר על בעיית הגזענות והסקסיזם בתעשיית הקולנוע בהוליווד. אם אתם רק מציינים שמספר רב של סרטי קולנוע שהופקו בהוליווד הם גזענים וסקסיסטיים, בעצם לא אמרתם שום דבר חדש. אבל אם למשל אתם מציגים איך המדיניות של ועדת התקשורת הפדרלית בארצות הברית, שפעלה במהלך שנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, גרמה לתעשיית הקולנוע לסגת מנורמות של הכלה (הצגת דימויים חיוביים של נשים ומיעוטים, למשל) לעבר נורמות חדשות של גזענות וסקסיזם, או אז יש למאמר שלכם סיכוי טוב להתפרסם. מה שנעשה כאן זה קישור של גישה ישנה (ניתוח היסטורי של מדיניות מדיה ממשלתית) עם עדויות ישנות (סקסיזם וגזענות בסרטים) בדרך חדשה. כלומר, קישור בין נתונים וגישות קיימות יצר הבנה חדשה של הנושא.
זה הדבר החשוב ביותר שכדאי לכם לקחת מהפוסט הזה:
בכתיבה של מאמר חפשו תמיד את החידוש שאתם מציעים, והבליטו אותו. הציגו בגאווה את האלמנט החדשני שמצאתם. אל תבליעו אותו בתוך מלל אינסופי. המאמר שלכם צריך להיות מאורגן סביב החידוש שאתם מציעים – הוא זה שצריך להוות את ציר המאמר. ברגע שתזהו את האלמנט החדשני – כבר יש לכם ביד את שלד הסיפור של המאמר. דבר זה הוא קריטי כי כאמור בתחילת פוסט זה, כל מאמר המחפש כתב עת להתפרסם בו, צריך להביא נדוניה – סיפור טוב.
לקריאה של פוסטים קשורים
Booth, W., Colomb, G. & Williams, J. (2009). The Craft of Research. 3rd ed. Chicago: University of Chicago Press.
Hyland, K. (2004). Disciplibary Discourse: Social Interaction in Academic Writing. Ann Arbor: University of Michigan Press
הפוסט מבוסס בחלקו על הספר
Belcher, Laura, Wendy. 2015. Writing your Journal article in Twelve Weeks. 2nd Ed. Chicago & London: The University Of Chicago Pres