מטא-דיסקורס: כן, יש מושג כזה ולמה חשוב להכיר אותו

הגדרה למטא-דיסקורס שמצאה חן בעיני היא של היילנד וטסה (Hyland and Tse, 2004). לשיטתם, מטא-דיסקורס הוא מגוון האמצעים שהכותבים משתמשים בהם כדי לארגן, בצורה מוצהרת, את הטקסט שלהם, לעורר עניין בקוראים ולציין את יחסם לטקסט שהם כותבים ואת יחסם לקוראים שלהם.

בבלוג הנפלא " Exploration of Style" של Rachael Cayley, כותבת המחברת כי ברצונם לרצות את הקוראים, כותבים לא מיומנים (היא מתייחסת בעיקר לכותבי עבודות דוקטורט, אבל זה נכון לגבי כל הכותבים המתחילים) מזניחים את חובתם "למקם את עצמם" בתוך הטקסט. במלים אחרות, כתיבה אקדמית היא לא רק להביא דברים בשם אומרם אלא גם להביא את נקודת המבט של הכותב, לנמק את בחירותיו באשר לארגון הטקסט וכד' – הכל כדי ליצור תקשורת עם הקוראים.

הנה אנלוגיה שיכולה להדגים עד כמה המטא-דיסקורס הוא מרכיב חיוני בכתיבה: נניח שאתם מזמינים חברים לארוחת ערב. אתם הולכים בבוקרו של היום, או אפילו יום לפני כן, לערוך קניות, ומכניסים לסל הקניות דברים מכל הבא ליד. כשמגיעים החברים בערב אתם פורקים את הקניות מהסל ושמים את כל מה שקניתם על השולחן. ואז מה? האם אתם מצפים שהאורחים יתקינו לעצמם את הארוחה?

ברור שלא. אתם הרי הכינותם (סליחה על המילה המליצית) מראש את הארוחה, והיא מן הסתם נושאת את החותמת האישית שלכם. עכשיו רק נשאלת השאלה האם הארוחה תמצא חן בעיני החברים או לא. זו שאלה חשובה מאוד, ואם הייתם נערכים מראש ומבררים מהן ההעדפות של המוזמנים ומכינים את הארוחה בהתאם – סביר להניח ששביעות הרצון של חבריכם מהארוחה היתה רבה יותר.

ואם נחזור לתחום הכתיבה – החומרים והנתונים שבחרתם ואספתם עדיין לא בונים את הטקסט. רק ארגון, סידור ושילוב של החומרים השונים – בצורה מפורשת ומנומקת, תוך התחשבות בקוראים הפוטנציאלים שלכם – הם שיביאו לתוצאה המיוחלת.